עבודות ראשונות והוראה

מאמרים על יחסות

ספר על יחסות

עבודות ראשונות והוראה

ד"ר נציבי בן-אמוץ

2008by Netsivi Ben-Amots, Haifa, Israel, © .Copyright

כל הזכויות שמורות לנציבי בן-אמוץ

בהיותי סטודנט עבדתי בחופשות השנתיות.

בחופשה הראשונה עבדתי במחלבת תנובה ב-ת"א, ליד פס הייצור של הלבן וה-לבניה. המילוי היה אז בכוסות הזכוכית המפורסמות. הייתי בין אלו שהגישו כוסות ריקות לסרט הנע, וגם בין אלו שהעבירו כוסות מלאות שיצאו מפס היצור בסרט נע, אל ארגזי התוצרת.

בחופשה השנייה עבדתי כגובה מסים בהסתדרות. תפקידי היה להחליף את גובי המסים הקבועים, כדי שיוכלו לצאת לחופשות שנתיות. הכנתי את ה"בולים" לפי רשימות שקבלתי. כתבתי על כל בול את שם העובד, מספר החבר בהסתדרות והסכום, ואחר כך נסעתי באופניים שלי למפעלים ונתתי את הבולים, תמורת התשלום. כדי לכתוב את הסכומים הייתי צריך לדעת טוב מאוד חשבון – לא היו מחשבים, ואפילו לא מכונות חישוב מכניות. הצלחתי בכך, ובסוף הקיץ הציעו לי לעבוד שם קבוע. אז שמעתי שעד אז כל ה"מחליפים" לא הצליחו, ומי שחזר מחופש נאלץ לכסות את הפיגורים ולתקן את כל טעויות החשבון של ה"מחליפים."

בשנה האחרונה ללימודי התואר הראשון כמהנדס מכונות, עבדתי במשך השנה בהוראה, כמתרגל במקצוע חוזק חומרים. נבחרתי עם עוד סטודנט כי הייתי תלמיד טוב. המורה היה מנחם לוי ז"ל תמונה תמונה. הוא היה מורה מעולה, וטוב שכך, כי חוזק חומרים נחשב כאחד ממקצועות הלימוד הקשים ביותר בטכניון.

מנחם לוי נתן לנו כמה ימים לפני כל שיעור את התרגילים הפתורים שרצה שנלמד את הסטודנטים, והורה לנו ללמוד כל תרגיל מתחילתו ועד סופו. לאחר מכן על כל אחד מאיתנו לכתוב את הפתרון על דף מהזכרון בלבד, בלי להסתכל בדף הפתרון שנתן לנו, ואז להשוות את מה שכל אחד כתב עם הפתרון הנכון. אם יש הבדל, יש ללמוד מחדש את הפתרון הנכון, לכתוב מחדש מהזכרון, ולהשוות את הפתרונות. יש לחזור על כך עד אשר אין הבדל בין הדפים, ורק אז המתרגל (אני) מוכן ללמד את כיתת הסטודנטים את אותו תרגיל. שיטה זו שימשה אותי בהוראה של תרגילים והרצאות שנים רבות אחר כך.

הגיע זמן המבחן הסופי לכיתות שלימדנו. כל התלמידים ישבו באולם ההרצאות הגדול בבנין צ'רצ'יל, מתוחים לקראת הבחינה במקצוע הקשה חוזק חומרים. המורה מנחם לוי הרגיש שהתלמידים מתוחים מדי, ורצה לפרוק את המתח. בדממה שהייתה, אחד התלמידים שאל פתאום בקול רם: "מה התאריך היום?"

מנחם לוי ניצל את ההזדמנות וענה: "איך אני יכול לדעת. כל יום משתנה." התלמידים התפוצצו מצחוק, והמתח ירד.

במשך השנים לימדתי כמתרגל וכמרצה את המקצועות: סטטיקה, חוזק חומרים, תורת המבנה, חוזק מתקדם, דינמיקה, תורת התנודות ועוד, בקורסים בפקולטות להנדסת מכונות, הנדסת חשמל, הנדסה אזרחית, ארכיטקטורה, הנדסת תעשיה וניהול, ועוד.

זה היה קשה. חלק מהתלמידים "מטפסים" על המורה, אם אינם מפחדים ממנו, ואני לא טיפוס מפחיד. תלמיד "מטפס" אחד יכול להפריע לכיתה שלימה של תלמידים שבאו מערים רחוקות כדי ללמוד, ושילמו במיטב כספם, אם המורה (אני) אינו מספיק מפחיד. מבחינה זו, הקורס של התלמידים החרוצים ביותר היה של הנדסת חשמל. זה מקצוע קשה, ובסוף השנה הראשונה נפלטו כבר כל התלמידים הלא רציניים, אם בכלל בחרו ללמוד מקצוע קשה כזה. הקורס של התלמידים עם הכי הרבה "מטפסים" היה הקורס להנדסת ניהול ותעשיה. תנסו לתאר לעצמכם מי שמתכוון להיות בעתיד מהנדס ומנהל, כשהוא יושב בכיתה, אינו מבין דבר, ואז הוא מצית ניירות.

ללמד (teach) סטודנטים, זה גם ללמוד (learn). כשלימדתי חוזק, גם למדתי חוזק. כשלימדתי סיבוב, גם למדתי סיבוב. כשמלמדים, לומדים יותר מאשר כשלומדים, כי חושבים יותר על מה שמלמדים. בנוסף, לימדתי גם דברים שלא למדתי כסטודנט. לדוגמה, בהנדסה אזרחית לימדתי סטודנטים (המורה היה פרופסור מרדכי מיטלמן ז"ל) איפה מעבירים את מוטות הברזל בקורות בטון ובתקרות בטון – דברים שכסטודנט להנדסת מכונות לא למדתי כלל, וכך הייתה לי הזדמנות גם ללמוד אותם.

השיעור הכי מעניין שנתתי היה לתלמידי הנדסת חשמל ואלקטרוניקה. בשיעור אחד במקצוע דינמיקה ריכזתי את כל התרגילים שהייתי צריך להעביר על תנועת ודינמיקת לווינים סביב כדור הארץ. פתחתי במלים: "היום לומדים לווינים". בין השאר, התרגילים הסבירו גם מדוע לוויני תקשורת "סטטיים" חייבים להיות רק מעל קו המשווה. (הזכרתי גם שיש לוויני תקשורת מסוג אחר). תלמידי הנדסת חשמל ואלקטרוניקה הבינו היטב את חשיבות הדינמיקה המכנית של הלווינים בתקשורת, ומדוע אי אפשר לעשות לוויני תקשורת "סטטיים" לא מעל קו המשוה, ולא בגובה המסוים הדרוש. אפילו הבאתי את חוברת "מדע" שהוקדשה ללווינים, כדי שיעיינו בה בהפסקה. נדמה לי שגם סיפרתי שזו המצאה של ארתור קלארק, הידוע יותר כמחבר ספרי מדע בדיוני, שהמציא את לווין התקשורת ה"סטטי" יותר מתריסר שנים לפני ששוגר הלווין הראשון.

בשיעור בתורת התנודות (לסטודנטים להנדסת מכונות) שאל אחד הסטודנטים על הסרט "שכר האימה" שהציג אז בקולנוע, (ובו נדרשו הנהגים להגיע למהירות גדולה לפני שעלו על קטע דרך שגרם לתנודות בתהודה במהירות שאינה מספקת, שיכלו לגרום לפיצוץ המטען המסוכן של ניטרוגליצרין). עניתי שאכן זו דוגמה טובה לנושא השיעור, והראיתי את הספר "שכר האימה" שהבאתי לשיעור, ואז סטודנט אחר שאל אם הוא ילך לראות את הסרט הזה, האם זה יבטיח שהוא יצליח בבחינה...

בבחינה בחוזק מתקדם, אחת השאלות הייתה לחשב את המאמץ בבסיס להבי טורבינה. אחד התלמידים הצביע, ושאל אותי: "מה מחזיק את הכנפים של הטורבינה?" נדהמתי. זו שאלה יפה אם ילד בן 10 שואל אותה, אבל היא אינה הולמת מי שזו הבחינה האחרונה שלו לפני קבלת תעודת גמר של מהנדס מכונות. שאלתי אותו: "לא למדת במקצוע טורבו-מכונות?" והוא ענה שלא בחר במקצוע זה. שאלתי אותו אם לא ראה אף פעם ציור של טורבינה בספר כלשהו, והוא אמר שלא. הסברתי לו איך בנוי גלגל של טורבינה, כדי שיוכל לנסות לחשב את המאמץ כנדרש בבחינה. לאחר הבחינה שאל אותי המרצה מה שאלו התלמידים שלא הבינו, וסיפרתי לו. המרצה הנדהם שאל אותי: "ומה ענית?" ואמרתי שהסברתי איך נראה גלגל של טורבינה. המרצה אמר: "היית צריך להגיד לו שכושי קטן מחזיק את הכנפיים של הטורבינה." .(אז זה לא נחשב כינוי גנאי, ואיש לא שמע את הביטוי "אפרו-אמריקאי" הנהוג כיום).

היו עוד הרבה סיפורים פחות מענינים, ואת רוב הסיפורים שכחתי.

בחזרה לדף הקודם

מעבר לעבודה אחרת:

1. הוראה

2. תכנון צנרת

עבודות או ארועים שכללו תוכנת מחשב או שימושים במחשב (11 – 3):

3. כמעט הייתי HACKER

4. סימולציה נומרית במחשב

5. תכניות מחשב במנהרות הרוח

6. המחשב לעזרת מגדלי הזיקוק

7. המחשב המובטל

8. זמן אמיתי