אבי יואל בן-אמוץ נולד ב-1903 להוריו יוסף ו-בלה
היו לו 4 אחים ו-5 אחיות. האח הצעיר ביותר, טוביה, נולד 9 שנים אחריו
אבי עלה לבדו בצעירותו ב-1920 מאירופה לארץ ישראל, וגם אחותו נחמה עלתה בצעירותה
אבי עבד בסלילת כבישים ועוד
התנדב במלחמת האזרחים בספרד
אחר כך גר בתל אביב
במלחמת העולם השניה שירת כנהג משאית בצבא הבריטי ונהג בעיקר בשטח סוריה ולבנון
במלחמת העולם השניה נספו באירופה בשואה הוריו, 3 מאחיותיו ואחד מהאחים ומשפחותיהם וקרובים אחרים
לאחר גמר מלחמת העולם השניה עלה לארץ אחיינו שלום
לאחר קום מדינת ישראל עלו לארץ 2 מאחיו של אבי (מיכאל-לייב ו-פישל) וגם אחותו מלי, עם משפחותיהם
לאחר שנים עלה גם אחיו טוביה, ולא נותרו עוד קרובים בחוץ לארץ
עם קום מדינת ישראל אבי שינה את שם המשפחה ל-בן-אמוץ
על שם הנביא ישעיהו בן-אמוץ אותו ואת חזונו העריץ
אחר כך עבד כפועל בתיקון ואחזקת מכונות ב מחלבת תנובה בתל-אביב עד שפרש
וכך ניצל את כשרונו וידי הזהב שלו
קיבל את פרס העבודה של ההסתדרות מידי ראש הממשלה דויד בן-גוריון
בשנה השניה בה חולק הפרס לעובדים מצטיינים במיוחד
פרס העבודה של ההסתדרות היה הפרס הפומבי הראשון שחולק בישראל
את הפרס קיבל על שיפור חשוב במכונת רחיצת כוסות הזכוכית של ה-לבן וה-לבניה ואחר-כך גם את רחיצת בקבוקי החלב
מכונה זו היתה כמעט בגודל אולם התעמלות, אבל קודם לשיפור שברה הרבה כוסות ובקבוקים - משאית עמוסה בכוסות ובקבוקים בכל שבוע שהיו מביאים מ-פניציה כל יום ששי
בנוסף, כל שבירת כוס או בקבוק גרמה לעצירת המכונה עד פינוי שברי הזכוכית מתוך קרבי המכונה
כשכל המכונות האחרות והעובדים מושבתים בינתיים ומחכים להפעלה מחודשת של מכונת הרחיצה, כי כל הפעולות נעשו בסרט נע
השבתות אלו הצטרפו לשעות עבודה נוספות של חלק גדול מהמחלבה בכל יום וגרמו לצורך במשמרת נוספת
השיפור שאבי תכנן ביוזמתו וביצע הקטין את שבירת הכוסות והבקבוקים ל-פחות מרבע ממה שהמכונה שברה קודם
וקיצר את זמן העבודה בשעות כל יום, או לחילופין הגדיל את כושר היצור
אבי לא היה צריך אישור לכל תיקון ושיפור שעשה במכונות ובסרטים הנעים, ועשה הכל לבדו לפי הצורך ולתיקון קילקולים שהופיעו, אבל היה צריך אישור מראש מהממונים לשיפור מכונת הרחיצה, הן כי נזקק לעזרה, והן מפני שהיה צריך להשבית את המכונה לצורך עבודות השיפור
הוא סיפר לי על הקושי לקבל את הסכמת הממונים
כי איש לא היה מוכן להאמין שהמכונה הענקית והמורכבת שהובאה מחוץ לארץ במחיר כה גבוה, אינה מושלמת
ושהשיפור שהציע אבי יפתור את הבעיה שכולם היו כה בטוחים שפתרונה בלתי אפשרי והיא חלק בלתי נפרד מהיצור ואין מה לעשות נגדה, עד שאיש לא ניסה לחשוב בכיוון זה
בקיץ 1960 עבדתי כמה חודשים באותה מחלבת תנובה בין השאר כמגיש כוסות לאותה מכונת רחיצה ענקית
אבי נהרג במקום ב-1976 בתאונת דרכים בהיותו בן 73
הוא נפגע ממונית כאשר חיכה במעבר חציה עם סלי קניות מזון כבדים בידיו והועף למרחק רב
את תעודת הדוקטורט קבלתי עם זקן האבל, במקום בנוכחות אבי
כשהמשטרה החזירה את מה שהיה בכיסיו כשנהרג, חסרו 1000 לירות מתוך סכום שקיבל במזומן כהחזר על תשלום על מכונת כביסה שהזמין ולא קיבל
נהג המונית הפוגע שהחל לעצור הרבה מאוחר מדי זוכה במשפט בטענה כאילו אבי רץ אל הכביש שלא במעבר החציה
בן 73 עם סלים כבדים בידיו, ואבי המת לא יכול היה להעיד שחיכה במעבר החציה
זה הרושם שעורך הדין מטעם ההגנה הצליח ליצור במשפט בלי שנהג המונית טען שקר זה
הפרקליטה התובעת סירבה לבוא לישיבת המשפט השניה מתוך שתים, בטענה שקיבלה קידום לתפקיד אחר
התובעת הסכימה לבוא לישיבה השניה רק לאחר שהשופט איים עליה שיוציא לה צו הבאה
התובעת לא התיחסה למסמכים שבתיק התביעה שהועברו לה ע"י המשטרה והמכון הפתלוגי
הרשו לי לעיין במסמכים שבתיק המשפט רק אחרי גמר המשפט ולא קודם, תחילה בטענה שהתיק בטיפול המשטרה ואחר כך בטענה שהתיק בטיפול הפרקליטות
מעיון במסמכים שבתיק התברר שאבי נפגע תחילה מפגוש המונית שפגע בסל הקניות, ושבר מיד את שתי רגליו של אבי והעיפו באויר
בעודו עף באויר נפגע שנית בראשו מהחלון הקדמי של המונית, פגיעה חזקה ששברה גם את חלון המונית, והעיפה אותו למרחק מטרים רבים
ואז נחת עם ראשו על קצה אדן המדרכה, כך שהפגיעות בראשו גרמו למותו המיידי
טיפול הפרקליטות הסתכם בהכנת כתב אישום, והופעה במשפט
עורך הדין מטעם ההגנה הצליח ליצור את הרושם שמעוף אבי באויר לאחר שנפגע כאילו היה ריצה של אבי לקראת המונית בכביש בלי ששקר זה נאמר בבית המשפט
בפרקליטות בכלל, והפרקליטה התובעת, לא טרחו לעיין בתיק עם הצילומים לאחר התאונה ועם דו"חות המכון הפתלוגי
התובעת לא ענתה לטענות עורך הדין שהגן על נהג המונית הפוגע
כאשר עורך הדין טען שהתמרורים הסתירו את אבי, התובעת לא אמרה שאלו התמרורים שהורו לנהג לעצור לפני מעבר חצייה ושהתמרורים לא יכלו להסתיר את אבי
כאשר עורך הדין טען שהפגיעה היתה בסלים ולא באבי, ולכן טען שלא היתה פגיעה באבי, התובעת לא אמרה שמאחורי הסל היה אבי, שעף עם הסלים מטרים רבים, כולל פגיעה בראשו מהמונית
התובעת לא אמרה שאבי היה בן 73, ולא יתכן שרץ עם סלים כבדים בידיו, כפי שעורך הדין הסנגור יצר את הרושם
הפרקליטה התובעת סירבה לדבר אתי לא לפני המשפט, לא במהלכו ולא אחריו
הבכירים בפרקליטות שהסכימו לדבר אתי לאחר מכן, הסבירו לי שבמצב זה אין לפרקליטות אפשרות לערער
כי השופט שפט לפי הטענות שהובאו בפניו, וגם לא ניתן לערער בטענה שזה חומר חדש, כי הכל היה בתיק קודם, ורק לא נטען בפני השופט
אחד הפרקליטים הבכירים הוסיף ואמר לי שלדעתו לא יכול להיות מה שיוצא במשפטים, שכל הזקנים שנהרגו בתאונות דרכים, רצו לקראת המכוניות
הוא אמר גם שבתאונות דרכים לרוב דו"ח המכון הפתלוגי פחות מפורט ממה שהיה בתיק בתאונה זו
בעקבות זאת כתבתי במשך שנים רבות למשרדים שונים הצעות לשיפורים זולים שיפחיתו את תאונות הדרכים בישראל
מכל ההצעות הרבות שהצעתי התקבלה רק הצעה מקומית אחת, וגם היא כנראה רק בלחצו של אדם שפניתי אליו באותה הצעה
אמי יהודית בן-אמוץ נולדה ב-1903 להוריה רחל וצבי (הירש), שהיה מחסידי הושאטין
עלתה בצעירותה ב-1929 מאירופה לארץ ישראל עם חברתה יוכבד
למדה בקורס תעודה כמטפלת מקצועית בילדים
עבדה כמטפלת מקצועית בילדים
לפני מלחמת העולם השניה עלה לארץ אחיינה יעקב
במלחמת העולם השניה נספו באירופה בשואה הוריה, וכל 4 אחיה ו-3 אחיותיה ומשפחותיהם וקרובים רבים אחרים
מכל קרוביה הרבים באירופה ניצלה רק אחינית אחת, אחותו של יעקב, שעלתה לישראל אחרי קום המדינה
ואף דיוחה ל-יד ושם על שמות הנספים בשואה
ב-1970 נפל בנו של יעקב, סגן נתן בעת מילוי תפקידו כטייס בצה"ל
אמי שמרה קשר עם הרבה קרובים רחוקים יותר, שהיו בארץ ישראל בזמן השואה
אמי עודדה אותי ללמוד
ב-1959 חזרה לעבוד כמטפלת ילדים מקצועית
והפעם כמטפלת במחלקת הילדים בבית החולים ביילינסון ב-פתח תקווה, ושם עבדה שנים
היא חזרה לעבוד כדי שמשכורתה עם משכורת אבי יאפשרו לי ללמוד הנדסה בטכניון בחיפה
באותה תקופה לא היו מוסדות אקדמאיים בתל-אביב בה גרנו
היא סיפרה לי על הילדים החולים, הפצועים והכוויים, שהתאמצה להקל עליהם בנוסף לטיפול
ב-1971 אמי נפצעה בתאונת דרכים, יום לפני שמשפחתנו עברה דירה לרמת-גן, ולאחר 8 חודשים של ריפוי בבתי חולים ביילינסון ו-לוינשטיין התברר שהיא נכה
למרות הקושי והכאבים והצליעה, היתה עצמאית עם הליכון ואחר כך עם מקל, עד יום מותה
מ-1976 השנה בה נהרג אבי, גרה לבד בדירתה
אמי מתה לבד בדירתה ב-1983 כנראה מהתקפת לב, בזמן שביתת הרופאים הארוכה
לאחר שנים בהם תרמה לרפואת ילדים סובלים, היתה בין אלו ששילמו את המחיר הגבוה ביותר להשגי שביתת הרופאים הממושכת, אם היו כאלה
אמי מתה כאשר אני הייתי במילואים בשמירה במקום מבודד באזור הגליל
לא היה שם טלפון וגם לא מכשיר קשר כי הבטריה נגמרה
באמצע הלילה הגיעה משאית צבאית, כשאני הייתי השומר בשער
רק אנוכי עודני ער - כמו בשיר
זו היתה הפעם הראשונה שהגיע לשם רכב בלילה, ונשאלתי מי זה נציבי בן-אמוץ
אמרתי "אני", אבל ידעתי שאם מחפשים אותי שם בלילה זה יכול להיות רק אם אמי מתה
חודש קודם כאשר אמרתי לה שעוד חודשיים היא תהיה בת 80, אמרה
בשבילי חודשיים זה הרבה מאוד זמן
יהי זכרם ברוך