מנחם לוי
מנחם לוי היה המורה לחוזק חומרים. זה
נחשב הקורס הקשה ביותר
בשנה השניה של הנדסת מכונות, ואחד הקשים
בטכניון, אבל כפיצוי,
מנחם לוי היה מורה ותיק ומעולה.
אני חושב שקבלתי את ה"רגש" של
בעיות החוזק והכפיפה.
אני זוקף זאת לזכותו של המורה מנחם לוי.
בשיעור הרצאה הוא חישב על הלוח את טבלת
חישובי המאמצים
והתזוזות של דוגמה של מסבך. זו היתה
עבודה רבה וזה לקח זמן רב,
כי כל שורה בטבלה הכילה נתונים ותוצאות
על נקודה אחת במסבך.
הסטודנטים התעצבו לשמוע שיצטרכו לדעת
לפתור מסבך בשיעורי
בית ובבחינה.
בסוף עבודתו על הלוח הוא הבטיח לנו,
שיבוא יום ולכל מהנדס יהיה מחשב
על שולחנו, שיחשב את כל השורות במהירות
רבה.
באותה תקופה – 1961 - השתמשנו בשיא
השכלול של אז – סרגל חישוב.
לא היה אף מחשב בטכניון.
הערתו של מנחם לוי, נשמעה לנו רחוקה כחזון
אחרית הימים.
אף מורה לא ניבא לנו זאת, פרט למנחם
לוי, מורה ותיק מאוד, שלא
צפינו ממנו לנבואה כה מודרנית, שהיום
היא מובנת מאליה.
בשנה האחרונה ללימודי התואר הראשון
כמהנדס מכונות, עבדתי
במשך השנה בהוראה, כמתרגל במקצוע חוזק
חומרים. נבחרתי עם
עוד סטודנט כי הייתי תלמיד טוב. המורה
היה מנחם לוי.
מנחם לוי
נתן לנו כמה ימים לפני כל שיעור את התרגילים הפתורים
שרצה שנלמד
את הסטודנטים, והורה לנו ללמוד כל תרגיל מתחילתו
ועד סופו.
לאחר מכן על כל אחד מאיתנו לכתוב את הפתרון על דף
מהזכרון
בלבד, בלי להסתכל בדף הפתרון שנתן לנו, ואז להשוות
את מה שכל
אחד כתב עם הפתרון הנכון. אם יש הבדל, יש ללמוד
מחדש את
הפתרון הנכון, לכתוב מחדש מהזכרון, ולהשוות את
הפתרונות.
יש לחזור על כך עד אשר אין הבדל בין הדפים, ורק
אז המתרגל
(אני) מוכן ללמד את כיתת הסטודנטים את אותו תרגיל.
שיטה זו
שימשה אותי בהוראה של תרגילים והרצאות שנים רבות
אחר כך.
הגיע זמן
המבחן הסופי לכיתות שלימדנו. כל התלמידים ישבו באולם
ההרצאות
הגדול בבנין צ'רצ'יל, מתוחים לקראת הבחינה במקצוע
הקשה חוזק
חומרים. המורה מנחם לוי הרגיש שהתלמידים מתוחים
מדי, ורצה לפרוק
את המתח. בדממה שהייתה, אחד התלמידים שאל
פתאום בקול
רם: "מה התאריך היום?"
מנחם לוי
ניצל את ההזדמנות וענה:
"איך
אני יכול לדעת. כל יום משתנה."
התלמידים
התפוצצו מצחוק, והמתח ירד.
מנחם לוי אינו עוד עימנו.
יהי זכרו ברוך.
