אליעזר הורביץ
אליעזר הורביץ, חברי הטוב, שישבתי לידו יחד כסא
ליד כסא במשך
שנתיים בבית הספר התיכון, מתוך 4 שנים
שלמדנו יחד בכיתה.
בקרתי בזמנו גם בדירת הוריו ברח'
הקישון, ואפילו בקרתי גם במפעל
הצביעה המשפחתי שלהם בהנהלת אביו הלל.
אליעזר היה הגבוה בכיתה, ובחור חייכן.
בכל בית הספר היו גבוהים
ממנו רק שניים.
ארוע יוצא דופן היה לי ולאליעזר בטיול
השנתי.
בראש מצוק ארבל תמונה תמונה תמונה
לא רחוק מהכנרת דרכתי על מה שחשבתי שהוא
סלע יציב, אבל זו היתה
אבן רופפת. נפלתי, אבל נאחזתי
בשיחים לידי, וניצלתי מלעוף מאות
מטרים למטה. חשבתי הכי מהר
שחשבתי בחיי: אליעזר הלך אחרי,
הוא ידרוך על אותה אבן רופפת, ויפול
עלי, ובהיותו כבד ממני בהרבה,
יגרור אותי איתו אל התהום. לא
הרפיתי מאחיזתי בשיחים,
ואף חיזקתי את אחיזתי. אליעזר דרך על האבן הרופפת, ועף עלי.
אבל אחיזתי הספיקה לעצור את שנינו.
לא הצטרכתי להסביר
לאליעזר מה קרה - הוא הבין מיד, הסתכל
עלי, ואמר:
"לולא נאחזת בשיחים, היינו שנינו
עפים למטה".
שאר הזכרונות שיש לי מאליעזר אינם כה
יוצאי דופן - הכנת שיעורים יחד ועוד.
אליעזר הורביץ אינו עוד עימנו.
יהי זכרו ברוך.
